לוקהיד מרטין JAGM
ציוד צבאי

לוקהיד מרטין JAGM

לוקהיד מרטין JAGM

ספינת קרב AH-1Z Viper משגרת טיל AGM-114R Hellfire II במהלך ניסוי ב-24 ביוני 2004. תמונות לוקהיד מרטין

ביוני השנה קיבלה לוקהיד מרטין אישור להתחיל בייצור בקנה מידה קטן של טילים מונחים אוויר-קרקע JAGM. בשנים הקרובות, טילי JAGM יחליפו ברציפות את טילי BGM-71 TOW, AGM-114 Hellfire II ו-AGM-65 Maverick.

בתחילת שנות ה-114, הפנטגון הכריז לראשונה על תוכנית להחליף את הטילים המונחים AGM-65 Hellfire ו-AGM-169 Maverick בטיל יחיד ורב-תכליתי. תוכנית הבנייה של מה שנקרא. AGM-2007 JCM (טיל משותף). לאחר כמה שנים, התוכנית השאפתנית נתקעה. ב- XNUMX הוא הושק שוב, הפעם תחת השם "טיל אוויר-קרקע משותף" - JAGM (טיל אוויר-קרקע משותף). במקביל, צבא ארה"ב החל בתוכנית ליצירת גרסה חדשה של טיל Hellfire, המכונה Hellfire II. טיל Hellfire II, ששוחרר בשישה שינויים, התברר כעיצוב מוצלח מאוד.

ההיסטוריה של הטיל המונחה של Hellfire מתחילה מאמצע שנות השבעים של המאה הקודמת. צבא ארה"ב החל אז בתוכנית ליצירת טיל אוויר-קרקע מונחה לייזר למחצה עבור מסוקי תקיפה שנועדו להשמיד טנקים, כלי רכב משוריינים וביצורים. לתוכנית יש את הקיצור HELLFIRE (HELICopter Launched FIRE and forget - "מסוקים ירו ושכחו"), שהפך לאחר שנים רבות לשם הרקטה - Hellfire. הטיל, המכונה AGM-114A, פותח על ידי רוקוול אינטרנשיונל, אשר ב-1982 קיבלה חוזה לייצור המוני שלהם.

טילי AGM-114A Hellfire נכנסו לשירות בשנת 1985 ושימשו על מסוקי AH-64A Apache ו-AH-1W SuperCobra. בהמשך הותאמו להובלתם מסוקי OH-58D, MH-60K ו-L וכן מסוקים ימיים SH-60B, HH-60H, MH-60R ו-S. הטילים נשאו על ידי משגרי Marvin M272 ארבע מסילות. (מאוחר יותר: לוקהיד מרטין/מרווין M299 ו-M310), שבזכותם ניתן היה לחמוש מסוק אחד בעד 16 טילי Hellfire. ב-20 בדצמבר 1989, ה- Hellfire שימש לראשונה בלחימה על ידי מסוקי אפאצ'י AH-64A במהלך מבצע Just Cause בפנמה. השימוש המוצלח ביותר בטילים במהלך מבצע סערת מדבר בינואר 1991 תרם ללא ספק לקריירה הבינלאומית המלהיבה שלהם. כיום הם נמצאים ב-28 מדינות.

Hellfire Missile I

הטיל המונחה של Hellfire תוכנן כמערכת מודולרית (HMMS - Hellfire Modular Missile System), כך שניתן לשנות אותו בקלות יחסית על ידי החלפת אלמנטים בודדים. הטיל מורכב מארבעה מודולים עיקריים: ראש ביות, מטען קרבי (ראש נפץ), תא בקרה ותא מנוע (מנוע).

טילי הדור הראשון (Hellfire I) נבנו בארבעה שינויים עיקריים: AGM-114A, AGM-114B, AGM-114C ו-AGM-114F. נוצרה גם גרסה קרקעית, המכונה AGM-114A GLH-L (Ground Launched Hellfire-Light), היורה ממשגרי צינורי המורכבים על כלי רכב. הגרסה הקרקעית של טיל AGM-114A, המכונה RBS-17, הוזמנה על ידי שבדיה. טילים אלו משוגרים ממשגרי מסילה ניידים המורכבים על חצובות מתקפלות. מטוסי RBS-17 חמושים במטענים פיצוציים עתירי נפץ.

ל-AGM-114A אורך של 1,63 מ', קוטר גוף המטוס של 0,177 מ' (טווח סנפיר 0,71 מ') ומשקלו 45 ק"ג. הטווח המרבי שלו הוא 8 ק"מ. ראש הנפץ הוא מטען בצורת חרוט (HEAT - High Explosive Anti-Tank) בצורת נחושת במשקל שמונה קילוגרמים. לקליע יש מיקוד לייזר חצי אקטיבי. על המטרה להיות מוארת בקרן לייזר ממקור חיצוני (מפעילי מסוקים או קרקע). מנוע רקטי מוצק Thiokol TX-657 משמש כתחנת כוח. המנוע יוצר תאוצה ראשונית של g + 10 ויכול להאיץ את הקליע למהירות מרבית של 1520 קמ"ש.

ל-AGM-114B ול-AGM-114C אותם מידות ומפרטים כמו ל-AGM-114A. ה-AGM-114B הוא טיל AGM-114A המצויד במנוע M120E1 ללא עישון, בעוד שגרסת ה-C היא AGM-114A עם מודול אלקטרוני של Safe/Arming Device (SAD). גרסה זו פותחה עבור הצי (צי ארה"ב) בהתאם לדרישות הבטיחות שלהם לנשק המשמש על סיפון ספינות.

גרסת AGM-114F היא מה שנקרא. גרסת ביניים. הטיל חמוש במערכת HEAT דו-שלבית המסוגלת לחדור שריון כלי רכב מחוזקת בסוגים ישנים יותר של שריון ריאקטיבי (ERA - Explosive Reactive Armor ו-SLERA - Self-Limiting Explosive Reactive Armor). עם זאת, נתונים על יכולות חדירה מסווגים. ראש הנפץ שוקל 9 ק"ג. טיל AGM-114F ארוך יותר מגרסת ה-A/B/C ב-1,80 מ' וכבד יותר ב-48,5 ק"ג. הטווח האפקטיבי שלו קטן והוא כ-7 ק"מ.

Rocket Hellfire II

בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת פותח הדור השני של טילי Hellfire, שכונה Hellfire II. היו שש גרסאות עיקריות, שנועדו: AGM-114K, AGM-114L, AGM-114P, AGM-114M, AGM-114N ו-AGM-114R.

הראשון ממשפחת Hellfire II, טיל AGM-114K נבנה על בסיס ה-AGM-114F. עם זאת, הוא קצר יותר (1,63 מ') וקל יותר (45,4 ק"ג) ויש לו טווח של 8 ק"מ. AGM-114K חמוש במטען דו-שלבי. ההדרכה היא חצי פעילה בלייזר, אך המכשירים האופטואלקטרוניים שלו עמידים יותר בפני הפרעות. יש לו גם טייס אוטומטי דיגיטלי המאפשר לשמור על כיוון הטיסה גם אם אות הלייזר דוהה או מופרע. AGM-114K מצויד באופן סטנדרטי בגרסה חדשה, אלקטרונית של מודול ההתחמשות/הגנה (ESAF - Electronic Safe, Arm, Fire). על בסיס ה-AGM-114K נוצרה גם גרסה שקיבלה את הכינוי AGM-114K-2A. לטיל יש ראש נפץ מצטבר עתיר נפץ (המטען המצטבר נמצא ב"שרוול") מתכתי. מאפשר לך להשמיד בצורה יעילה יותר כלי רכב וביצורים משוריינים קלים או לא משוריינים בשטחים פתוחים.

AGM-114L Longbow Hellfire הוא גרסה של AGM-114K שתוכננה במיוחד עבור מסוקי ה-AH-64D Apache Longbow. אורך הרקטה 1,76 מ' ומשקלה 49 ק"ג. זהו טיל Hellfire הראשון הפועל במצב אש ושכח ובכל תנאי מזג האוויר. הוא מצויד במכ"ם פעיל של גלי מילימטר (MMW), ויחידת אינרציה משמשת במערכת בקרת הטילים. לאחר השיגור, הטיל מכוון אל המטרה באמצעות קרינת ראש הבייתה שלו. בשלב זה אין צורך בליווי המטרה במסוק. השימוש במכ"ם גם מאפשר לעקוב ביעילות אחר מטרה המוסתרת בעשן, ערפל או אבק. בתנאים כאלה, הארה של המטרה בקרן לייזר אינה יעילה עקב פיזור או שבירה של הקרן. טיל AGM-114L חמוש במטען דו-שלבי. ה-AGM-114L הגיע למוכנות ראשונית לקרב בשנת 2000.

טיל AGM-114M פותח בהוראת הצי האמריקאי (צי האמריקני). הרקטה, שנבנתה על בסיס ה-AGM-114K, היא באורך של 1,63 מ', מסה של 48,2 ק"ג ובעלת ראש נפץ פיצול מבעיר (HEI - High-Explosive Incendiary). הוא משמש להשמדת סירות וספינות משוריינות קלות, כמו גם מה שנקרא. מטרות קלות שנמצאו בשטחים בנויים. טילים אלו הוכנסו לשירות גם בשנת 2000.

טיל AGM-114N נוצר גם הוא על בסיס ה-AGM-114K ויש לו אותם מידות ומשקל כמו ה-AGM-114M. זוהי גרסה עם לחץ טרמוברי (דלק-אוויר). לראש הנפץ המצטבר יש פגז מתכת שנשרף בחוזקה במהלך הפיצוץ (MAC - Metal Augmented Charge). הפיצוץ שלו יכול "לשאוב" את האוויר מתוך מבנים, בונקרים או מערות. בשטח פתוח, הוא מאופיין ברדיוס גדול של הרס, וזו הסיבה שהוא אידיאלי להרוס את מה שנקרא. מטרות רכות.

גרסת AGM-114P, לעומת זאת, היא גרסה של AGM-114K שתוכננה במיוחד עבור מל"טים. ניתן לשגר אותו מגובה רב (שם פועלים רחפנים בדרך כלל) ויש לו עמידות מוגברת לתופעות אטמוספריות (רוח, שינויי טמפרטורה). כאשר הוא משוגר, הוא יכול לשנות את מסלול הטיסה שלו עד ל-180 מעלות, מה שמקל על השימוש במזל"טים, שהם פחות ניתנים לתמרון ממסוקים.

הוספת תגובה